יום ראשון, 20 בנובמבר 2016 “תן לו גומי, פרק אותו…”

מאת אמיר ביתן:

ביום חמישי האחרון עברתי חוויה מטלטלת, לא הבנתי מה עברתי באותו הרגע וגם עכשיו לא בטוח שאני מבין את העניין לעומקו.
מה שכן בטוח שאני לא הראשון ולא האחרון שחווה על בשרו טראומה כזו.

ביום חמישי האחרון יצאנו עם כמה עשרות פלסטינים מראשי המחאה הבלתי אלימה נגד הכיבוש, להקים אוהל מחאה בצמוד למאחז ישראלי.
המחאה היתה נגד הרבה דברים אך במיוחד נגד הריסת המבנים (32 מבנים נהרסו בחודשיים האחרונים באזור הקרוב), הקמת מאחזים והתנחלויות שממררות את החיים לתושבים הפלסטיניים ועוד.
המחאה שלנו כונתה ע”י השוטרים והחיילים הפגנה בלתי חוקית.
כידוע לכם כל התקהלות מעבר לקו הירוק (למעט ירושלים) שכוללת מעל 10 אנשים היא למעשה בלתי חוקית וניתן לפזר אותה.
לאחר כ-4 שעות הותקפנו באלימות רבה, בשימוש בכח (מכות בעזרת כתות רובים), ברימוני הלם, גז, כדורי גומי וספריי פלפל, 2 ישראלים נעצרו, 4 פלסטינים פונו לבית חולים, וכמה נפגעים נוספים טופלו במקום.

דחיפות, מכות מסוגים שונים, רימוני הלם וגז (וגם אמצעים אחרים) כבר חוויתי על בשרי, זו אינה חוויה נעימה במיוחד.
הפעם ירו לעברי גומי מטווח קרוב מספיק בכדי לפצוע באופן רציני (מטווח כזה גומי גם יכול להרוג), הכדור לא נועד עבורי, המטרה היתה עבדאאלה אבו רחמה ממנהיגי המחאה הבלתי אלימה בבלעין.
כמה שניות לפני הירי רוססו פניו של עבדאאלה בספרי פלפל ע”י קצין בדרגת סגן אלוף שאיבד את אשתונותיו, עבדאאלה נמלט מועד במורד הגבעה לעבר אמבולנס של הסהר האדום.
אחד החיילים שואל “לתת עליו גומי?” והקצין משיב: “תן לו גומי פרק אותו..”, לירות באדם פצוע (ספרי פלפל בעיניים זה סיוט, כאבי תופת) בגב ממרחק כזה זו ענישה שאינה במקומה, בשפה יפה וניסיון לפציעה חמורה “פרק אותו” לכל הפחות.
באותה השניה הדבר היחיד שעלה בראשי שאנ חייב למנוע את הירי, הדרך היחידה היתה לעמוד בין החייל היורה לבין עבדאאלה, הייתי בטוח שבגלל שאני מחזיק מצלמה כבדה ונראה כמו ישראלי או בינלאומי החייל יחשוב פעמיים.
טעות, החייל ירה ובמזל החטיא הן את עבדאאלה והן אותי.
הקצין שאיבד שליטה כבר קודם החליט להעניש גם אותי רץ לעברי וריסס את פני בספרי פלפל, כאבי תופת כבר אמרתי.

למה בכלל אני מספר לכם?
רוב הסיכויים שלא תדעו אחרת, יש בשבוע עשרות מקרי אלימות בשטחים של חיילי צה”ל ומתנחלים כלפי פלסטינים ופעילי זכויות אדם, מעט מאד אם בכלל מגיע לתקשורת הישראלית.

המצב מדרדר, ואתם חייבים להבין זאת. מדינת ישראל דוחקת את האוכלוסייה הפלסטינית לפינה, במיוחד את האוכלוסייה בשטחי סי. הסיבה שחוץ מאלימות נגדית מזערית אין ממש פרץ אלימות רציני היא שבשנים האחרונות הבינו הפלסטינים שאלימות עד עכשיו לא עזרה להם.הבעיה היא שבלי שום אופק לחיים נורמליים (שימו לב שאני לא אומר סיום הכיבש) המשך הריסות הבתים, מניעת מים וחשמל, גזל קרקעות ועוד,ועוד אלימות קשה עלולה לפרוץ.

ודבר נוסף, פעילי זכויות אדם נמצאים על הכוונת, הפעם זה היה כדור גומי שפספס וספרי פלפל, מחר יהיו אלה כדורים חיים, הדרך לא כל כך רחוקה.

סרטונים מהפינוי כולל הירי והספריי
תאור תמצאו כאן בעברית
כאן באנגלית
וכאן בערבית