במהלך הפעילות בשבת האחרונה היה ניתן לראות בצורה הכי חשופה ובוטה איך החיילים משמשים כליווי לתקיפות המתנחלים, במידה ופלסטינים או פעילים מנסים להתגונן בפני התקיפות החיילים תוקפים ועוצרים את הפלסטינים והפעילים.

באום אל–עמאד ניסו חיילים לגרש רועים פלסטינים ופעילים שליוו אותם. לאחר כעשרים דקות של התעקשו מצד הפעילים, החיילים עזבו.

בריחייה הגבילו החיילים את תחום המרעה, ואיימו לעצור את הרועים, ביניהם ילדים.

בח‘לת אל חיל הסמוכה להתנחלות נוקדים ליוונו תושבים פלסטינים לבתים שנאלצו לנטוש בשל אלימות המתנחלים. למקום הגיעו חיילים ושוטרים, והוא הוכרז כשטח צבאי סגור. הקצין אשר הראה לפעילים את הצו הוסיף כי “מוחמד [בהתייחסו אל בעל הבית, שאת שמו לא טרח לברר]” יכול לבוא לביתו ככל שירצה, אך ללא הפעילים. מיותר לציין כי תושבי הבתים לשעבר לא ישובו אליהם לבדם

פעילים נוספים ליווי רועים פלסטינים מגוואיס לאדמות מרעה באום אל–ארעייס שליד המאחז הבלתי חוקי מצפה יאיר. בחודשים האחרונים, מתנחלים תקפו מספר פעמים רועים ופעילים שהגיעו לאזור זה. כאשרהגיעו למקום חיילים, הם הכריזו מיד על שטח צבאי סגור. על הצו לא הייתה חתימה אלא היה כתוב “אושר בטלפון”, החיילים סירבו לספר מי אישר ואיך.

בכל אותו זמן היה בינינו מתנחל שבשלב מסויים אך זרק אבנים על העדר. במהרה הצטרפו אליו המתנחלים האלימים של מצפה יאיר, הם התחילו בהתלהמות, צעקו על החיילים ועלינו, ןבין היתר דחפו את החיילים. ביניהם היה מתנחל שביקש פעם אחר פעם מהחיילים שיתנו לו לתת לנו אגרוף אחד, התפרע מצד לצד וניסה להגיע אלינו כל הזמן. החיילים בשלב זה החליטו לתת למג“ב לטפל במתנחלים והתחילו לסלק אותנו ואת הרועים.

לאחר שעצרו פלסטיני רועה צאן ופעיל המשיכו לסלק אותנו רחוק עוד יותר. המתנחלים, יחד עם עדר לא עצרו והמשיכו עד לכפר גאוואוויס ופלשו לתוכו. אחד המתנחלים שחרר כלבים על העדר של הפלסטינים ועל הכלבים של הפלסטינים. הכלבים שלו הבריחו את העדר של הפלסטינים לכיוון הגבעות.

מתנחל רעול פנים הלך ישר אל בור המים של גוואיס והתחיל לשתות מהמים  תוך כדי שאחת הנשים הפלסטיניות ממררת בבכי.

לאחר מכן אותם מתנחלים (כשבעה או יותר)התחילו לדחוף תושבים ולאיים, אחד מהם נכנס לאוהלים. בשלב הזה הגיעו עוד פעילי תעאיוש וגם הצבא הגיע.
הצבא כמובן לא עשה כלום, והמתנחלים המשיכו לדחוף, לקלל, לאיים. זו הייתה סיטואציה שאי אפשר לתאר אפילו את רמת האלימות והפסיכוטיות שנדפה מאותם מתנחלים. בסופו של דבר הצבא הרחיק אותם החוצה מהכפר. אחרי שהכל נרגע אנחנו יצאנו משם לכיוון טוואני.

מאוחר יותר באותו יום הצטרפנו לצעדה שטח אש 918 וכוונת המדינה להרוס שמונה כפרםי, שארגנה הועדה העממית של תושבי דרום הר חברון, בהשתתפות תושבים פלסטינים ופעילים ישראלים ובין–לאומיים.

הצעדה יצאה מא–טוואני לעבר אל–מופקרה, שם קישטנו מחדש את הבטונדות שליד כביש הגישה לאביגיל:

משם המשכנו לטובא. מופקרה וטובה הם שניים מארבעת הכפרים הנמצאים בשולי שטח האש, ולפי תכניות המדינה לא ניתן יהיה לאשר בהם תכניות מתאר וקבל היתרי בניה (בשאר כפרי דרום הר חברון תכניות מתאר שמוגשות למנהל האזרחי נדחות על הסף. בארבעת הכפרים האלה לא ניתן יהיה אפילו להגישן). כאשר עברנו ליד חוות מעון מתנחלים התחילו לרוץ אלינו. הצבא ניסה לצור חיץ בינינו לבין המתנחלים. מתנחל אחד ניסה לדחוף ילדים פלסטינים. כאשר אחד הפעילים עמד בין המתנחל לבין הילדים חייל צעק על הפעיל שהוא מפריע.. המתנחלים עקבו אחרינו מרחק מה. כשהחיילים כמובן לא ממש מנסים למנוע מהם משהו.
בדרך חזרה מטובא עברנו שוב ליד חוות מעון, כשהגענו לאיזור שמענו את המתנחלים שורקים אחד לשני. אז יצאו כמה מתנחלים רעולי פנים מהמאחז. כשהתחלנו לרדת באחת הוואדיות התמקמו רעולי הפנים על גבעה מעלינו והתחילו לזרוק עלינו אבנים בעזרת רוגטקות.

כאשר התקרבנו לטוואנה נתקלנו בג‘יפ צבאי. שניים מהפעילים שאלו את החיילים מדוע הם אינם עושים דבר בעוד שהמתנחלים זורקים אבנים, אחד החיילים השיבי שהם מתיישבים ולא מתנחלים. אח“כ הוא שאל עשינו למתנחלים שהם זורקים עלינו אבנים.

לאחר מספר דקות, רצו לעברנו שני מתנחלים רעולי פנים עם מקלות. הם התחילו לאיים על החיילים ועלינו. המתנחלים עמדו לצד החיילים כעשר דקות, , כשהם רעולי פנים וחמושים במקלות. החיילים כמובן לא דרשו מהם להזדהות, ולא נקטו כל פעולה נגדם .

עיזרו לחייל למצוא את המתנחלים רעולי הפנים

כשהגיעה משטרה רעולי הפנים ברחו בחזרה לחוות מעון, השוטרים לא עשו בתחילה כל ניסיון לתפוס את המתנחלים. רק לאחר שהחל אחד הפעילים לרוץ אחרי המתנחלים בכיוון חוות מעון הואילו השוטרים להצטרף, ותפסו את אחד מרעולי הפנים. השני ברח.