מטריקס בבילעין

הון, התנחלות והתנגדות אזרחית סביב גדרות ההפרדה, או: סיפור על קפיטליזם קולוניאלי בישראל של היום

גדי אלגזי^*

אחד אחד מגיעים הכתבים להתפעל מן הנס והעתונים מתמלאים בכתבות. הנה, סוף סוף – היי-טק לדתיים, תרופה לאבטלה ועבודה מכובדת לנשים חרדיות. חברות תוכנה כ"אימג'סטור" ו"סיטי בוק" מגייסות נשים חרדיות לעבודה; את המגמה מובילה חברת שירותי התוכנה "מטריקס", מן הגדולות בישראל, שפתחה מרכז פיתוח הקרוי "תלפיות" – ככל הנראה כדי להאציל עליו משהו מיוקרתה של יחידת העילית הצבאית – ומגייסת אליו נשים חרדיות; מספרן מגיע כבר ל-150 ואמור להגיע ל-500 בשנת 2006. "זהו מרכז פיתוח קרוב לבית, בסביבה הומוגנית ומתחשבת בצרכים הייחודיים להן." כותב מנכ"ל מטריקס באתר החברה.¹ במקום נשמרת הכשרות, ויש מטבחים נפרדים לנשים ולגברים. יש גם "חדר משאבות" מיוחד לנשים מיניקות, המעורר את סקרנותם של העתונאים ומבוכה בקרב "הבנות", כפי שהן מכונות במקום. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה גם אישר קורס מקצועי עבור 35 מן הנשים,² ומשרד האוצר מסבסד את הפרויקט בסך 1,000 שקל לחודש לעובדת. "אם התרגלתם לחשוב על עובדי היי-טק כחילוניים יאפים שמרוויחים לפחות פי שניים משכר המינימום, כדאי שתכירו את פרויקטי התעסוקה הטכנולוגיים בעיר החרדית מודיעין עלית (קריית ספר), המעסיקים נשים חרדיות במקצועות טכנולוגיות, חלקם 'היי-טקים' ממש, כגון תכנות ופיתוח קוד," מתמוגג אחד הכתבים³ – מתרשם מהילת ההיי-טק ושוכח להזכיר בשלב זה, כמה בדיוק משתכרות הנשים העובדות.

מודיעין עילית מול בילעין

היכן נמצא המקום המופלא הזה, שבו – אם כל זה לא מספיק – מבקשים גם שניים מן היזמים להקים גם גני-ילדים בצמוד למפעל, בסיוע ממשלתי מיוחד, כדי להקל על העובדות?⁴ על גן ילדים צמוד למפעל יכולים עובדים רבים בישראל רק לחלום. במודיעין עילית הם יהיו למציאות.

כל זה מתרחש בשטחים הכבושים. כתבות ההלל לפרויקט "תלפיות" שאנשי יחסי הציבור של החברה מקדמים בחודשים האחרונים, מתעלמות רובן ככולן מעובדה פשוטה אחת: מודיעין עילית היא התנחלות הנמצאת מעבר לקו הירוק. היא קמה על אדמותיהם של חמישה כפרים פלסטינים: ניעלין, חרבתא, צפא, בילעין ודיר קדיס.⁵ מודיעין עילית היא ההתנחלות שקצב גידולה הוא המהיר ביותר, ובקרוב היא אמורה לקבל מעמד של עיר. כיום מתגוררים בה יותר מ-30,000 איש, ומשרד השיכון מייעד לה 150,00 תושבים עד שנת 2020. יותר מכך: התרחבותה של מודיעין עילית היא זו שמביאה חורבן על החקלאים הפלסטינים של הכפר הפלסטיני בילעין. גדר ההפרדה שמוקמת בין מודיעין עילית לבילעין בולעת כמחצית מאדמות הכפר, כ-2,000 דונם – בנוסף לאלה שכבר נגזלו בעבר. מדובר באדמה הנגזלת מן החקלאים למען הרחבתה העתידית של ההתנחלות.⁶

ת ושבי בילעין – המונים פחות מ-1,700 נפש – נאבקים בעקשנות מאז פברואר 2005 מאבק עממי בלתי-אלים נגד הגדר הגוזלת את אדמותיהם. בצוותא עם פעילים מישראל ומחו"ל, הם הפגינו שבוע אחר שבוע מול החומה הנבנית על אדמתם. בכך הצטרפו לשורת כפרים פלסטיניים הנפגעים במישרין מבניית גדרות ההפרדה – ג'יוס, בידו, דיר באלוט, ובודרוס הם רק כמה מהם – אשר במהלך שלושת השנים האחרונות ערכו מערכות עקשניות דומות נגד הגדר. מאבקים אלה, המונהגים כרגיל במקום עצמו על-ידי פעילים מכל קצוות הקשה הפוליטית המאוגדים בוועדות עממיות נגד הגדר, זכו לכמה הישגים משמעותיים: החל בעצם האטת עבודות הבנייה, שינוי תוואי הגדר במקרים מסוימים והצלת חלק מן האדמות, דרך הצבת הגדר עצמה במוקד הדיון הפוליטי בישראל ובעולם, וכלה בהפיכת ההתנגדות העממית הבלתי-אלימה לאופציה פוליטית ממשית ומוכרת בגדה המערבית.

יותר ממאה וחמשים בני-אדם נפצעו בפיזור האלים של ההפגנות המשותפות הישראליות-פלסטיניות בבילעין ורבים נעצרו בתואנות שונות. כוחות צה"ל ומג"ב, משטרה וחברות שמירה פרטיות הופעלו נגד המפגינים; אלות וגז מדמיע, כדורי גומי וכדורים חיים גבו מן המשתתפות והמשתתפים מחיר כבד.⁷ באמצעות סיורים ליליים ומעצרים ניסו להרתיע את אנשי הוועדה העממית של בילעין, שחרתו על דיגלם, גם בימים של שינאה ופחד, את ההתנגדות הבלתי-אלימה ואת שיתוף הפעולה הגלוי עם מתנגדי הכיבוש מישראל.⁸ שירות בתי-הסוהר הפעיל אפילו נגד המפגינים את יחידת "מצדה" – מסתערבים שהצטרפו למפגינים וניסו לחמם את האוירה באמצעות ידוי אבנים ולהסית את המפגינים להשתמש בכוח נגד החיילים.⁹ רק נחישותם של אנשי הועדה העממית של בילעין מנעה מפרובוקציות כאלה לגרום להסלמה בלתי-מבוקרת, שהיתה יכולה להסתיים באבידות בנפש. כך מנסים להשתיק את המאבק האזרחי – כדי להגן על הגדר הנבנית; והגדר מגנה על פרויקט ההתפשטות וההתנחלות של מודיעין עילית.

הגדר מוקמת על אדמות בילעין כדי להבטיח את הרחבתה העתידית של ההתנחלות, לשם הקמת שכונות חדשות, שלחלקן אין עדיין תוכנית מיתאר מאושרת וספק כבד אם נרכשו כדין. כאן, בספר הפרוע, שבו צריך לקבוע עובדות בשטח, אפשר לבנות אלפי יחידות דיור ללא אישורי בנייה ותוכניות מיתאר מאושרות. אך חשוב לא פחות: ההתנחלות במודיעין עילית אינה פרוייקט של האגף הקיצוני בקרב המתנחלים: הברית הפוליטית-חברתית העומדת מאחוריה מלכדת יזמי נדל"ן כבדים החושקים באדמות, בעלי הון הששים להזדמנות להרוויח מגזל האדמות ומסובסידיות ממשלתיות, פוליטיקאים המובילים קדימה (כלומר, מזרחה) את ההתנחלות בחסות ההתנתקות – וכוח אדם שבוי.

התנחלות ונדל"ן

כדאי להכיר קצת יותר מקרוב את השותפים לבניית השכונות החדשות של מודיעין עילית. היזמים העיקריים הם דניה סיבוס (שבשליטת חברת אפריקה-ישראל של איש העסקים לב לבייב, הבונה גם בהתנחלויות רבות אחרות); איש העסקים ויו"ר איחוד הקבלנים לשעבר מרדכי יונה, הבונה את "נחלת חפציבה"; נאות הפיסגה, שבשליטת איש העסקים החרדי פנחס זלצמן, וחברת ציפחה אינטרנשיונל, בונת השכונה החרדית "אחוזת ברכפלד", הנמצאת בבעלות יורשיו של המשקיע האמריקני מרסל ברכפלד ושותפו אלברט לוי. אינטרסים כספיים רציניים עומדים מאחורי גזל האדמות של בילעין והרחבת מודיעין עילית: יש מה להרוויח מן הגדר, ויש סיבה להתעקש לבנות אותה בתוואי הגוזל מחצית מאדמות הכפר. אנשי ציפחה אינטרנשיונל מבטיחים לקונים, ש"הדרך למודיעין עילית אינה עוברת ליד שום יישוב ערבי".¹⁰

מודיעין עילית הוקמה ב-1993 ונקראה בתחילה קריית ספר; לאחר מכן אוחדו השכונות השונות למודיעין עילית. השם מטעה, ורבים הניחו כי ממש כמו העיר מודיעין, גם מודיעין עילית נמצאת בתחומי הקו הירוק. רק לאחרונה, כתוצאה ממחאתם הנמשכת של תושבי בילעין והידיעות המתרבות בעיתונות בדבר שיטות הרכישה המפוקפקות של היזמים, התברר לרבים, כי מודיעין עילית שוכנת כולה מעבר לקו הירוק. מעמדה ייחודי בישראל, שכן מאחורי הקמתה עמדו מלכתחילה לא רשויות המדינה אלא יזמים פרטיים – תלמידי הרב שך, שביססו אותה כאתר המציע דיור זול למשפחות חרדיות. שיתוף הפעולה ההדוק בין מועצת מודיעין עילית לבין היזמים הפרטיים רבי-העוצמה, להם העניקה הטבות מפליגות והקצתה פרויקטים ללא מיכרז, מתועד היטב בדו"ח מבקר המדינה: שוב ושוב נימקה זאת המועצה את הימנעותה מלסיים התקשרויות בלתי-תקינות בכך שהקבלן הפרטי "כבר בונה באיזור יחידות דיור ופרוייקטים נוספים", ולעתים ב"צורך דחוף לסיים את הפרויקט". במזרח הפרוע הפוליטיקה של קביעת עובדות בשטח מאפשרת יד חופשית ליזמים; הדחיפות הפוליטית – הצורך לקדם במהירות את תהליך הקולוניזציה – משתלבת היטב במגמתם של היזמים לפעול במהירות כדי להבטיח את רווחיהם.

מועצת מודיעין עילית, קבע מבקר המדינה, גבתה מן היזמים 10% מן הארנונה שבה היו חייבים מאדמות בניין ו"קיזזה חובות המגיעים לה" משני יזמי הבנייה העיקריים בהתנחלות "באמצעות התחשבנות עימם בנוגע לפרוייקטים עתידיים שייבנו, וזאת טרם שקיבלה את האישורים הדרושים לבנייתם." אלפי יחידות בנייה נבנו במודיעין עילית בניגוד לחוק – ובאישור המועצה המקומית; ¹¹בקריית ספר – אחת השכונות הגדולות של מודיעין עילית – הוקמו 1,100 דירות למרות שלא נכללו בתוכנית המיתאר – וקיבלו מן המועצה היתרי בנייה לא-חוקיים. באזור אחר הלבינה המועצה את הבנייה הלא-חוקית על-ידי תיקון בדיעבד של תוכנית המיתאר. שכונת אחוזת ברכפלד כולה נבנתה, לפי בדיקה שנערכה ב-1998, ללא היתרי בנייה. האם יש צורך לומר, כי אף לא אחד מן הבתים נהרס? אפשר גם לנחש, שלא הוצאו צווי הריסה ואיש לא נקנס. חלק ניכר מהשפכים של שכונות מודיעין הוזרם אל נחל מודיעין וזיהם את מקורות המים באיזור. לא מדובר כאן בשחיתות גרידא או במינהל לא תקין, אלא במאפיין מיבני של הספר הקולוניאלי: ההתנחלות הפרועה מזמנת אפשרויות נדל"ניות ורווחים מפליגים על חשבון הסביבה האנושית והטבעית של המקום. אך בהתנחלות עצמה נשמר הנקיון. כיישוב מטופח, זכתה מודיעין עילית השנה בשנת 2005 בפרס "כוכב היופי" מטעם המועצה לארץ-ישראל יפה. בקריית ספר, כך טענו פרנסי העיר עוד ב-2003, אין מעסיקים ערבים "מטעמי עיקרון ומטעמי ביטחון".¹²

מאבקם של תושבי בילעין להגנת אדמותיהם מתנהל מול ברית רבת-עוצמה, שבה חברו אינטרסים פוליטיים וכלכליים, אדריכלי הסיפוח מקימי הגדר ויזמים פרטיים, הלוטשים עין לשארית האדמות שנותרו. שתי שכונות אמורות לקום על האדמות הנגזלות: כ-2,500 יחידות דיור ב"נאות הפיסגה" ו-3,000 יחידות דיור במתתיהו מזרח. את מתתיהו מזרח עצמה החלו לבנות בשנת 2004, כשנה וחצי לפני שתוכנית המיתאר שלה פורסמה וללא היתרי בנייה חוקיים.¹³

את פרויקט "גרין פארק" במתתיהו מזרח מקימה חברת דניה סיבוס שבשליטת לב לבייב יחד עם שותפו לעסקים, איש הנדל"ן החסידי מארה"ב, הנגיד החב"די ר' שייע בוימלגרין, שהוא בעל השליטה בפרויקט "גרין-פארק". זהו פרויקט עצום, שבו מתוכננות 5,800 דירות. המדובר במיזם בהיקף 230 מיליון דולר.¹⁴ הכנסותיה של חברת אפריקה ישראל, חברת ההשקעות בנדל"ן בבעלותו של לב לבייב, רשמו גידלו חד בשנת 2005; הרווח התפעולי השוטף שלה גדל ב-129% והסתכם בכ-1.1 מיליארד שקל בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה.¹⁵

אך כדאי גם לשים לב לזהותם של היזמים, המתיימרים עתה לבעלות על הקרקעות שעליהן קמה מתתיהו מזרח: יוזמי תוכניות הבנייה הם הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון ו"הקרן לגאולת קרקע".¹⁶ "הקרן לגאולת קרקע שליד מדרשת קדומים", שהוקמה לפני כעשרים שנה, מובילה את ההשתלטות על האדמה גם באזורים אחרים המיועדים להרחבת התנחלויות ולהקמת חדשות. את הקרן הקימו כמה מראשי תנועת ההתנחלות, ביניהם צבי סלונים (מזכ"ל תנועת גוש אמונים לשעבר), אברהם מינץ (בעבר עוזרו של אריאל שרון בזמן כהונתו כשר השיכון) ועירא רפפורט, אחד ממייסדי רשת הטרור היהודית, שפעלה בתחילת שנות השמונים בגדה המערבית ואחד המתנקשים בחייו של בסאם א-שכעה, ראש עיריית שכם, שאיבד כתוצאה מכך את שתי רגליו.¹⁷ שיטות הרכישה של הקרן תוארו בתחקיר מפורט שערכו עופר פטרסבורג ושוש מולא: "מערכת המודיעין של הקרן מורכבת ממשת"פים לשעבר שנשרפו וחזרו לכפריהם, מאנשי שב"כ בדימוס המשמשים קבלני מידע מודיעיני תמורת כסף (הם יכולים לדווח, למשל, מי בעל הקרקע בפועל ומי מעבד אותה), וממושלים צבאיים לשעבר, דוגמת יהושע בר תקווה ז"ל – שהיה המושל הצבאי של טול כרם – שלאחר פרישתו הקג"ק נעזרה בו ובקשריו בכפרים." "אנשי קשר ערבים מתווכים בעסקאות, ולרוב גם מתחזים לקונים", והאדמות נרכשות "מכספי מיליונרים יהודים ימניים, כמו לב לבייב וניסן חקשורי".¹⁸ בשיטות אלה – החל בהתחזות הקונים וכלה ברישום הקרקעות הפרטיות כאדמות מדינה הנמצאות בידי הממונה על הרכוש הנטוש – נעשה שימוש נרחב במודיעין עילית.¹⁹

הפרויקט אם כן הוא כלכלי ופוליטי – קידום הסיפוח וההתנחלות מניבים רווחים שמנים; בקרב מממני הקרן ניתן למצוא אותם בעלי-הון, שגם מופיעים בהקשרים אחרים כבוני ההתנחלויות ויזמי נדל"ן. אין מדובר בתרומה מטעמי הזדהות רעיונית בלבד; בפעילותם בקרן הם גם עושים לביתם. "הקרן לגאולת קרקע" היא גם היזם העומד מאחורי התרחבות ההתנחלות צופין והקמת "נופי צופין" על אדמותיו הגזולות של הכפר ג'איוס – גם כאן, ממש בצמוד לגדר ההפרדה. בצופין מתוכננת הרחבת ההתנחלות פי 11;²⁰ היזם הבונה הוא לידר קומפני – חברה הנמצאת אף היא בשליטתו של לב לבייב.²¹

גם האזורים בהם בחרה הקרן להתמקד – נירית ואלפי מנשה, אבני חפץ, צופין ומודיעין עילית – הם משמעותיים: היא פועלת "בעיקר באיזור הקו הירוק, בניסיון לחבר יישובים בתוך הקו הירוק להתנחלויות, וכך לקבוע עובדות בשטח".²² התנחלויות אלה הן חלק מפרויקט ארוך-טווח, שהחל עוד בתחילת שנות השמונים: למסמס את הקו הירוק בעזרת בניית התנחלויות עליו ובקירבתו, כאלה המבלבלות אזרחים המבקשים לברר, היכן הן בדיוק ממוקמות, ומקדמות את הסיפוח ההדרגתי של חלקים מן הגדה המערבית, בכך שהן מציעות איכות-חיים למתנחלים לא-אידיאולוגיים. תנופת הפיתוח של חלקן נעצרה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, והתחדשה במהלך 2003, עם הבסתה הצבאית והשלמת חלקים ניכרים מן הקטעים הצפוניים של מערכת הגדרות. הגדר איפשרה לקדם את תהליך הסיפוח ולבצר את ההישגים הטריטוריאליים – ובה בעת להבטיח איכות-חיים ושקט, בטחון למתישבים ולמשקיעים, תוך נישול מעבדי האדמות הפלסטינים והפיכתם – כך מקווים היזמים והמגדרים – לסמויים מן העין מאחורי גדרות וחומות. ²³

להתנחלויות הגדר הקרובות לקו הירוק יש אם כן חשיבות אסטרטגית פוליטית וחברתית: הן משלימות את פרויקט מערכת הגדרות, בספחן בפועל חלקים מן הגדה המערבית לישראל; אך הן גם האתר החברתי, שבו נרקמת ברית פוליטית וכלכלית בין משקיעי נדל"ן לבין המתנחלים ופטרוניהם הפוליטיים.

קואליציית הגדר נעה קדימה

במישור הפוליטי הולכת ומתגבשת לנגד עינינו קואליציית הגדר – ברית פוליטית של חסידי הסיפוח ההדרגתי ("גושי התנחלות") וההתנחלות ה"סבירה" (שיכולים להיראות סבירים ונחמדים רק משום שמשווים אותם לחבריהם-יריביהם, המתנחלים האידאולוגיים ה"רעים"), המאוחדים פוליטית סביב פרויקט ההפרדה וההפרטה, מבטיחים שלום ומתכוונים בעצם להשלמה של הפלסטינים עם ביתור הגדה ופיצולה למובלעות מגודרות. בתוך הנוף הפוליטי הישראלי הקיים על נאמנויותיו המסורתיות, נדרש לא מעט זמן לקואליציית הגדר להפוך לכוח פוליטי – וחסידיה נמצאים כמובן הרחק מעבר לגבולות ההתארגנות הפוליטית של מנהלי מורשת שרון ("קדימה").²⁴ אך במודיעין עילית, כמו גם באתרים אחרים בגדה המערבית, ניתן היה להבחין כבר מזמן, כיצד היא הולכת ומתגבשת סביב ברית הבלתי-קדושה בין רשויות המדינה המסבסדות ומקדמות את הגדרות, לבין חברות הנדל"ן ויזמי ההיי-טק, הכלכלה הישנה והכלכלה החדשה.

ההתנחלויות הנבנות ומורחבות בחסות גדרות ההפרדה הן לפיכך אתר אסטרטגי, שבו מתעצבות בריתות כלכליות ופוליטיות חשובות. דווקא מכיון שאינן מתבססות רק על הלהט המשיחי של חוד החנית של תנועת ההתנחלות אלא מציעות פתרונות לצרכים חברתיים – איכות חיים למעמד הבינוני העליון או פתרון למצוקות דיור ופרנסה לעניים ולמי שכיסם ותנאי המשכנתאות לא מאפשרים להם לרכוש דירה מרווחת בתוך הקו הירוק – הן מרחיבות את בסיס הכוח של תנועת ההתנחלות וקושרות אליה שכבות חברתיות נוספות: את מורווחי הגדר האמיתיים, הקבלנים ובעלי ההון ואת שוחרי איכות החיים המופרטת והמופרדת, אבל גם את אלה שנקשרים לפרויקט ההתנחלות כמוצא ממצוקה – אלה שישלמו גם את מחירה, את מחיר האיבה והשינאה שהיא יוצרת ואת מחיר התלות המוחלטת בבעלי ההון שמנצלים ובעסקנים המיישבים אותם.

במודיעין עילית נפגשת הכלכלה הישנה של הקבלנים והיזמים עם הכלכלה החדשה של חברות ההיי-טק. שתיהן קשורות בטבורן למדינה: מרדכי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, ביקש כבר ביוני בשנה שעברה, בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת עם שר האוצר בנימין נתניהו סיוע מן המדינה כדי להיאבק נגד התחרות של מתכנתים הודים זולים,²⁵ וסובסידיה ממשלתית אכן מרפדת הן את מפעלי אימג'סטור וסיטיבוק והן את פרויקט "תלפיות" במודיעין עילית.²⁶ "כמו שר האוצר," אמרה יו"ר וועדת הכנסת, ח"כ מלי פולישוק-בלוך, לנציגי חברות ההיי-טק, "גם אני חושבת, שאוסף האינטרסים שלכם פה, סביב השולחן, זה האינטרס גם של המדינה."²⁷ גם הקבלנים וגם חברות ההיי-טק נבנים מהתהליך הקולוניאלי, המעמיד לרשותן אדמה זולה – אדמת גזל, משאבים ממלכתיים, שוטרים וחיילים המגינים על הגדר, ²⁸וכוח-אדם שבוי וממושמע. אנשי מטריקס מצאו במושבות הקרובות, 25 דקות מתל-אביב, תחליף לכוח האדם ההודי הזול. מה שהם מכנים off-shoring בבית מתרחש אמנם קרוב – אבל בחצר האחורית של מדינת ישראל, בספר הקולוניאלי שלה. הקפיטליזם הישראלי אינו מרחף בעולם דיגיטלי. ככל שהוא משתלב יותר בשוק הגלובלי – הוא מחדש את פניו כקפיטליזם קולוניאלי.

מדי פעם נטען, כי עם המודרניזציה של הקפיטליזם הישראלי יוכל להשיל מעליו את זיקותיו לקולוניאליזם בסגנון הישן. המקרה של מטריקס בבילעין מדגים היטב, כי הקפיטליזם הישראלי יכול להיות קולוניאלי ודיגיטלי כאחד, לנוע הלוך וחזור בין שווקים גלובליים והתנחלויות בחסות הכיבוש, מערכות להפרטה חסרת פשרות וסובסידיות ממשלתיות שמנות. בכוחות עצמו, קשה לראות כיצד יוכל להשתחרר מן הזיקות הקולוניאליות – ואף אינו נוטה לכך, כל זמן שמעורבותה הקולוניאלית של ישראל אינה הופכת באופן חד-משמעי ובלתי-הפיך לנטל כלכלי והתנגדותם של הנכבשים ובני-בריתם אינה מחייבת שינוי מדיניות.

כוח-אדם זול

כמה משלמים לנשים העובדות במטריקס תמורת עבודתן? הן מתוארות ככוח עבודה חרוץ ויעיל, ופריונן יוצא-דופן: "מה שמתכנת בחוץ יספיק בשבוע מטורף של לחץ ושינה בעבודה, הבנות כאן יעשו בנחת בשלושה ימים", אומר ראש צוות ב"תלפיות" לכתב מעריב, יוני שדמי; אך שכרן הוא פחות ממחצית שכרו של מתכנת מקביל באזור המרכז. מטריקס מציעה ללקוחות שעת עבודה של עובדותיה במחיר של 18-20 דולר לשעה; עובדת מתחילה מקבלת שכר מינימום – כארבעה דולרים – תמורת שעת עבודה. שדמי עשה את החשבון:

"בנות תלפיות מתמחות בעיקר בשפות התכנות ג'אווה ודוט-נט. כדי לסבר את האוזן והכיס, מתכנת מתחיל עם אותן התמחויות יכול לקבל בישראל בערך 10,000 שקל לחודש. מתכנת מנוסה מעט יותר, שלא מתבייש לנהל משא ומתן על שכרו, יקבל 15 אלף שקל. ומתכנת מעולה ומנוסה, ויש ודאי יותר מאחת כזו במשרדים הצנועים במודיעין עילית, יקבל, בלי מאמץ רב, יותר מ-20 אלף שקל בחודש. עובד הייטק אמריקני מרוויח בממוצע 26 אלף שקל בחודש. תלפיות, לעומת זאת, שנהנית מעובדות שמצייתות לקודים יפניים כמעט של אדיקות, חריצות והשקעה, משלמת לנשותיה פחות מ-5,000 שקל.

במהלך חצי השנה הראשונה לעבודתן, שכוללת קורס מקיף שמכשיר אותן לתפקיד מתכנתות, מרוויחות הבנות 2,000 שקל. לאחר מכן הן משתכרות שכר מינימום, שעומד נכון לאוקטובר על 3,335 שקל ועל החזר הוצאות. החל מהשנה השנייה יקבלו הבנות 4,800 שקל לחודש. המדינה משלמת לתלפיות אלף שקל לחודש על כל עובדת (המנכ"ל מנדל טוען שהתמיכה הובטחה על ידי משרד התמ"ת, אבל עדיין לא הגיעה), וכך מממנת חלק משכרן של הבנות. נוסף על כך, הן כבולות למינימום של שנתיים עבודה בחברה. רוצה להשתחרר? שלמי קנס בגובה שתי משכורות. בונוסים אין."²⁹

אחד מראשי המגזר החרדי, המתואר כמי שעוסק ב"הסבת חרדים לעבודה", הסביר לכתבת גלית ימיני: "הציבור החרדי רגיל לחיות על אפס, כך שמעט זה הרבה עבורו".³⁰

דוברי החברה מקפידים להסביר לכתבים, כי אין מדובר בניצול כוח-אדם זול.³¹ מחירו של כוח העבודה של נשי מודיעין עילית, הם טוענים, אינו משקף את הפריון היחסי שלהן או את מחיר המוצר שהן מפיקות – אלא את "עלות המחיה הנמוכה" שלהן (תיאוריה מעניינת, אך לא חדשה, של ערך כוח העבודה!).³² החיים זולים בקולוניות – זו התשובה הישראלית לגלובליזציה.

אך כאשר הם פונים ללקוחותיהם או מתפארים בהישגיהם בפני אנשי עסקים זרים, אומרים אנשי מטריקס דברים ברורים ומתארים את הנשים החרדיות כ"כוח אדם מקומי זול".³³ הם מציגים את הפרויקט כולו כמענה שלהם לגלובליזציה המהירה של תעשיות ההיי-טק – מענה לתחרות מצד כוח-אדם זול בהודו, למשל, בעזרת העסקת כוח-אדם מקומי: מיקור-חוץ מעבר לים (off-shore outsourcing) – בבית. העסקת מתכנתים רחוקים לביצוע משימות מטעם לקוחות שמעבר לים לשם הוזלת ההוצאות היא פתרון חשוב בכלכלה הגלובלית החדשה; אך היא כרוכה גם בקשיים מיוחדים – "הן בשל הריחוק הגיאוגרפי והן בשל הריחוק התרבותי" שבין המזמינים, המעסיקים והמועסקים: ימי עבודה שונים, שפה שונה, "תרבות עבודה" שונה... כאן, הם אומרים, לא רק נחסכות הוצאות הנסיעה: החברה מציעה שירותים ב"עלויות דומות לאלו אותם משיגים במדינות המזרח, אך עם היתרונות הגלומים בעבודה עם מרכז פיתוח מקומי: קירבה גיאוגרפית, קירבה תרבותית".³⁴ זה לא לגמרי מדוייק: הקירבה הגיאוגרפית מסתירה את יתרונות מיקומו של מרכז הפיתוח של מטריקס בספר הקולוניאלי, ודווקא "ההבדלים התרבותיים" הם אלה שנרתמים כאן להפקת המירב מכוח העבודה.

גזל ומשמעת

ה' במשפט יבוא עם-זקני עמו ושריו; ואתם ביערתם הכרם, גזילת העני בבתיכם. (ישעיהו ג:יד)

בעיתונות דווח, שאת פרויקט "תלפיות" של מטריקס יזמו איש ההיי-טק החרדי רפאל דוידוביץ' וליבי אפין, ³⁵אשת מחשבים חרדית, מנהלת מחלקת המחשוב במשרד החוץ, שתוארה בישיבת ועדת הכנסת כ"עובדת במשרד החוץ מטעם מטריקס" (!).³⁶ בעלה עומד בראש הכולל בקריית ספר, ויחד עם הרב המקומי, הרב מאיר קסלר, הם משגיחים על המקום ומקפידים על שמירת הכשרות בפרויקט. ההכשר הרבני אכן חשוב ליזמים: "אנו מקפידים על כל פסיק", טוענים אנשי החברה, "כדי לא לאבד את ההכשר הרבני."³⁷ התחשבות באורח-חייהן ובתרבותן של העובדות היא נחוצה ולגיטימית; אך במקרה זה נראה, שיש חשיבות מיוחדת להכשר הרבני ולתמיכתם של רבנים-מטעם בעסק הקפיטליסטי: הנשים העובדות "מתנהלות לפי חוק דתי ומקצועי מורכב, שרובו נוקשה אך 'נמצא באוויר', כהגדרתן," דיווח כתב מעריב, יוני שדמי.

הכתבים מקפידים לציין את משמעת העבודה יוצאת הדופן של "הבנות". "למרות שהן אמהות לשישה ילדים, הן מפסידות פחות ימי עבודה מאשר אמהות לשניים בתל-אביב", אמרה מנהלת פרויקט באימג'סטור במודיעין עילית לכתבת הארץ: "לנשים אלה אין ג'וקים בראש. הן עובדות נטו. אין הפסקות עישון, הפסקות קפה, פטפוטים בטלפון לחפש דילים לטורקיה. ההפסקות הן רק לאכול או לשאוב חלב בחדר שמיועד לכך. ישנן אמהות שאף מספיקות לקפוץ הביתה, להיניק ולחזור."³⁸ עתונאים שונים התרשמו מהשקט השורר בפרויקט "תלפיות":

"שיחות אישיות בחלל העבודה של "תלפיות" אסורות, לא רק בין הגברים לנשים אלא בינן לבין עצמן. "משלמים לך על שמונה שעות עבודה", אומרת אסתי, "אז מצפים שתעבדי. אם מישהי מפטפטת יותר מדי או גולשת, מישהי אחרת תגיד לה 'וואי, זה גזל'. כאילו אנחנו לוקחות מתלפיות. פעם שאלנו אם אפשר לקחת הפסקה של חמש דקות ולהתפלל מנחה, אז הרב אמר שהתנאים לא היו לוקחים הפסקה אלא קוראים קריאת שמע תוך כדי עבודה ולכן אפשר לדחות את התפילה עד אחרי יום העבודה".

בכלל, הבנות הן חלומו של כל איש משאבי אנוש. "הן באו אלי ושאלו 'מותר לנו לדבר בינינו לבין עצמנו?', 'מותר לנו לדבר בטלפון?'", מספרת הילה טל. תשובת ההנהלה היתה שמותר, אבל במידה. ההקפדה על הכללים קיימת גם כשהבוסים לא נוכחים. ראש הצוות של אסתי נמצא בכלל בפתח תקווה, אבל גם כך, באקולוגיה של לחץ הדדי בין הבנות, הכללים נשמרים. "אנחנו רגילות לנוקשות וציות", היא טוענת בחצי חיוך, "התרגלנו לא לעשות דברים אסורים גם כשאף אחד לא רואה, כי יש מישהו למעלה שמסתכל".

תמורת ההכשר הרבני, מקבלים בעלי ההון בנות כשרות וממושמעות; הרב דואג להחדיר בבנות משמעת, להטעין את הציות לצווי הרציונליזציה הקפיטליסטית של הזמן במטען אמוני. שימו לב לשימוש במונח הטעון 'גזל' – לא כדי לציין את גזל אדמות בלעין אלא את השימוש בזמן השייך לבעלי המפעל. ממש כשם שההשתלטות על האדמות הפלסטיניות לצורך הקמת מודיעין עילית התבססה על שותפות של הון פרטי ויזמים חסידיים גואלי אדמות – כך אנו נתקלים כאן בברית מרתקת לא-פחות בין הכלכלה החדשה לסמכות הרבנית. ממש כרבנים המכשירים גזל אדמות, אין ספק שגם רבני מטריקס קובעים הלכות חשובות: לשוחח זו עם זו בשעת העבודה הוא גזל, משום שזמן הוא כסף, והזמן שייך למפעל. נראה כי במטריקס נערכים ניסויים בשילובים חדשים – בין פיקוח חברתי הדדי בין העובדים, הגשמת חלומם של מייעלים המבקשים להנהיג צנזורה הדדית במקום העבודה – לבין הכשר רבני לניצול ורציונליזציה של הזמן, שגם מערך התפילות אינו עומד בפניה.

למקרא דברי הכתבים המשוטטים בפרויקט "תלפיות" ומדווחים עליו מתקבל הרושם, כי נתקלו בשבט נידח ואקזוטי: נשות השבט הן צעירות ונאות, אך מנהגיהן מוזרים; הן שומרות כשרות ומרובות ילדים. למרות מוזרותן, כך מדגישים הכתבים, ניתן להכשיר אותן לעבודה יצרנית; הן מסתפקות במועט, ממושמעות וצייתניות – בין היתר הודות לכוהני השבט, שצירפו את סמכותם למרותם של בעלי-העסק. אין ספק: נתמזל מזלם של בעלי ההון בישראל, שנוכח אתגרי הגלובליזציה אינם צריכים לחפש שבטים כאלה בקולוניות רחוקות: חלוציהם גילו אותם בקולוניות הקרובות.

למקרא התיאורים אי-אפשר שלא להיזכר בויכוחים בראשית המאה העשרים על הזיקה בין אתוס דתי למשמעת עבודה. האם יש צורך לצטט את דיונו הקצר של מקס ובר במשמעת העבודה של פועלות יראות-שמיים באתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם? מצד אחר, אסור להתיחס כמובן לתיאורים אלה – המיוצרים במפגש שבין אנשי יחסי-ציבור ממולחים, עתונאים המשעתקים דעות קדומות תוך כדי הפרכתן לכאורה, ופועלות המבקשות להציג עצמן באור חיובי בדיווחים שייקראו על-ידי מעסיקיהן – כתיאורים שקופים ומהימנים של המציאות במפעל. חזקה על עובדות מטריקס שימצאו דרכים שונות לעקוף הן את הכרעות הרבנים-מטעם והן את מערכת הפיקוח שבמפעל. אך מעבר לכך אסור לשכוח, שיש גם סיבות מטריאליות פשוטות למוטיבציה הגבוהה של העובדות ולמשמעת העבודה שנראה ששוררת במקום. היכן יעבדו? אחת ממנהלות הפרויקטים אומרת בגלוי: "אין עבודה במודיעין עילית, לאנשים אין כל רכב לנסוע למקומות אחרים, ולרוב הנשים אין רשיון נהיגה, ולכן יש חשיבות למרכזי תעסוקה קרובים לבית".³⁹ שיעור כלי הרכב במודיעין עילית הוא אכן מן הנמוכים בארץ – 60 כלי רכב לאלף איש, ואזורי תעשיה אין. על-פי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסם ב-2004, מודיעין עילית וביתר עילית הם שני היישובים היהודיים היחידים הנמצאים באשכול הכלכלי-חברתי הנמוך ביותר.⁴⁰

אם נצליח להתנער מהילת ההיי-טק, המתפוגגת לה בהדרגה עם התמורות שחלו בינתיים בתעשייה, ונמקד מבטנו בתנאי ההעסקה הכובלים, בכפיפות לברית הדוקה בין הקבלנים למעסיקים (אחת החברות הקבלניות מתפארת שהיא עצמה יזמה את הקישור בין הנדל"ניסטים לבין חברות ההיי טק), ⁴¹בהעדר מקורות תעסוקה חלופיים ובשימוש במנגנוני פיקוח חברתי "מסורתי" לאכיפת משמעת על כוח העבודה – נוכל לשאול, האם כל אלה אינם מזכירים את תנאי העבודה בעיירות הפיתוח של שנות החמשים, את המפעלים שהוצגו כמביאי ישועה למהגרים החדשים? בשני המקרים, זכויות חברתיות בסיסיות הותנו בהשתלבות בפרויקט הקולוניאלי וביישוב הספר; וממש כשם שאז הוצגו המהגרים החדשים מן העולם הערבי כחסרי כל כישורים, כך מוצגות כעת הנשים החרדיות כמי שיוצאות מחשכה לאור גדול, ממשק-הבית אל נפלאות המפעל הקפיטליסטי המודרני – תוך התעלמות הן מהשכלתן הקודמת והן מן העובדה, שזה מכבר מפרנסות נשים חרדיות את משפחותיהן בנוסף לעבודתן במסגרת משק הבית, ולא רק במורות באולפן או כגננות.⁴² בישראל של היום נגבה ממתנחלי המצוקה מחיר גבוה: ההתנחלות בספר מחזקת את יחסי התלות והכפיפות בקבלנים, במדינה ובבעלי ההון.

בשר תותחים

רבים מתושבי מודיעין עילית הם חרדים ומשפחותיהם מרובות ילדים; בפני כתבת הארץ בשנת 2003, כי אינם מחשיבים עצמם מתנחלים. מצוקת הדיור היא שדוחפת משפחות חרדיות מרובות ילדים לפרויקט ההתנחלות – שם הם מוצאים את הסיוע הממשלתי והדיור הציבורי המוזל שאינו קיים במדינת ישראל. דברים דומים שמעו עתונאים מפי תושבים במודיעין עילית גם בתחילת 2006.⁴³ בהתנחלויות ביתר עילית (בה מסתמן המאבק הבא סביב הקמת גדר ההפרדה וגזל האדמות) ובמודיעין עילית עולה דירת 3 חדרים פחות מ-100,000$.⁴⁴ "ומה יעשו? יילכו לתל אביב, לגור באפקה?" אמר חוקר האוכלוסייה החרדית, פרופ' מנחם פרידמן, לכתבת הארץ: "מצבם היה כל כך מייאש, שהם היו מוכנים ללכת לכל מקום." על זה בדיוק סומכים ראשי המתנחלים. "גם אם הם מגיעים לכאן לא מסיבות אידיאולוגיות", אמר פנחס ולרשטיין, ראש מועצת יש"ע, "הם הרי לא יוותרו על בתיהם כל-כך בקלות".⁴⁵ וכך, בשלבים המוקדמים של תהליך ההתנחלות, ניתן עדיין לדבר גלויות על המנגנון, המשלב אנשים בתהליך הקולוניאלי והופך אותם למתנחלים נגד רצונם. ראש עיריית ביתר עילית, יצחק פינדרוס, הספיק ב-2003 עוד לומר, שהחרדים נשלחו לשטחים בניגוד לרצונם ושימשו "בשר תותחים".⁴⁶

מטריקס במודיעין עילית

מטריקס היא אחת מחברות התוכנה הגדולות בישראל; היא נסחרת בבורסה בתל-אביב לפי שווי של חצי מיליארד שקל ומעסיקה כ-2,400 עובדים; על-פי דיווחיה, חצו הכנסותיה במהלך שנת 2005 את קו מיליארד השקל והרווח הנקי עלה ב-47%⁴⁷. בין לקוחותיה בישראל נמצאים בנקים ומוסדות ציבור, מוסדות מערכת הבטחון ולקוחות פרטיים. מטריקס (Matrix IT) נמצאת בשליטת פורמולה סיסטמס (Formula Systems), מפורמולה גרופ, שכלל מכירותיה בעולם מגיעות ל-500 מיליון דולר.⁴⁸

בתור שכזו, מטריקס פגיעה לביקורת ציבורית ולחרם צרכנים. יש ליזמים הגלובליים בטן רכה. מטריקס היא למשל המפיצה הראשית של אחת הגירסאות המסחריות הפופולריות של מערכת ההפעלה לינוקס – Red Hat.⁴⁹ מה תעשה, אם משתמשי לינוקס יחרימו אותה בדרישה להוציא את השקעותיה מן השטחים הכבושים? אם הם יפעילו לחץ על המוסדות הציבוריים הנמנים עם לקוחותיה (את רשיונות Red Hat רכשו ממטריקס בין היתר האוניברסיטה העברית, מכון וייצמן, אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת תל-אביב, שבה אני מועסק).⁵⁰ מה יקרה, אם יאיימו להחרים את החברות – כגון אורקל⁵¹ – המשתמשות בשירותי מרכז הפיתוח שבהתנחלות מודיעין עילית? מטריקס מייצגת בישראל כמה מן החברות הבינלאומיות החשובות בתחום המיחשוב;⁵² כולן חשופות ללחץ ציבורי ופוליטי של מתנגדי ההתנחלויות. ומה בדבר לקוחות חברת Formula Systems, שבבעלותה נמצאת מטריקס? גם הם יוכלו לדרוש מפורמולה להפסיק לתמוך בפרויקט ההתנחלות בשטחים הכבושים. פורמולה סיסטמז רגישה מאוד לתדמיתה הציבורית. היא מקפידה להציג עצמה כחברה התורמת לחברה ולחינוך טכנולוגי ותומכת גם במרכז "מעלה" לקידום מחויבות חברתית וסביבתית של עסקים בישראל.

המקל והגזר

ומה בדבר נשות מודיעין עילית? אין ספק, שממש כמו החרדים בביתר עלית, שעוד לפני שנים ספורות ראו את עצמם "בשר תותחים", ועתה, עם התקרבות הגדר⁵³ עלולים להזדהות עם פרויקט הנישול, להיצמד לחומה – כך יכולות גם כמה מנשות מודיעין עילית לראות במטריקס מושיעה, המספקת להן פרנסה: זה חוק המקל והגזר (והמקל הוא, לפחות, הוא אותו מקל: האבטלה והעוני,⁵⁴ הדוחפים גם פועלים ערבים, בישראל ובשטחים הכבושים, להשתתף כשכירי יום בבניית התנחלויות ובהקמת מערכת הגדרות). ובכל זאת: גם הן קורבנות הקפיטליזם הקולוניאלי, כמוהן כרבים מאלה הנגררים-נסחפים אל תוך הפרויקט הקולוניאלי תוך ניצול מצוקתם החברתית. אך איזה מין עתיד צפוי להן ולילדיהן – כל עוד קיומן מבוסס על גזל אדמות ומעמדן כחומת אדם, בשר תותחים, יעד לשנאת המנושלים והמגודרים? איזה מין כבוד טמון בהכפפתן לענקי התוכנה המנצלים את מצבן, אותם ענקים שלא יהססו לנטוש ברגע שימצאו הזדמנות אחרת, זולה עוד יותר – או, לאחר שיתווספו עוד כמה אלפי משפחות להתנחלות, יפטרו את המנוסות לטובת דור חדש של מתכנתות, שיסכימו לעבוד שנה או שנתיים בחצי מחיר במסגרת "הכשרתן"?

המקרה של מטריקס בבילעין אינו חושף לפיכך רק את הברית החברתית-כלכלית המפיקה רווח מגדרות ההפרדה ומפעל ההתנחלויות, אלא מציב שאלות קשות בפני מתנגדי הכיבוש בישראל. האם ייאבקו על תנאי העבודה של נשות מודיעין עלית – של מתנחלות, המתגוררות על אדמות בילעין והכפרים הסמוכים. זוהי המורכבות שהשיח הפוליטי הרווח מתקשה ללכוד: הן מנשלות וקורבנות כאחד. להתלבטות זו אין פתרונות פשוטים, אך זהו אחד המקרים המובהקים, שבו מתחוור בבירור הקשר לא רק בין ההון להתנחלות ובין שניהם לממסד הפוליטי אלא גם הקשר בין המאבק האנטי-קולוניאלי נגד נישול הפלסטינים והרחבת ההתנחלויות ולמען השלום לבין המאבק לצדק חברתי בתוך גבולות ישראל. חידוש הבנייה הציבורית המסובסדת למגורים עבור משפחות מעוטות הכנסה בתוך ישראל – חרדים וחילוניים, ללא הבחנה – יביא לירידה דרסטית בנכונות לעבור להתנחלויות דוגמת מודיעין עילית.

יש גם תחליף לקורסים המקצועיים הכובלים שמציעה החברה בסיבסוד ממשלתי – בהבטחת הזכות להשכלה ולהכשרה מקצועית: אם תספק המדינה קורסים מקצועיים והשכלה רחבה לכל דורש, ללא תנאי – בלי להשתלב בפרויקט ההתנחלות, ובלי לעבור השפלות בנוסח "תוכנית ויסקונסין", בלי להיות מהמוצא הנכון ומהמין הנכון ובן להורים הנכונים – יישמט הקרקע מתחת שיטת העושק, הכובלת עובדים למעסיקים ומכפיפה אותם לחסדי מנהלי החברה; אז יוכלו גם אלה שכבר הלכו לחפש פתרונות דיור בהתנחלויות לצאת לחפש עבודה בתוך הקו הירוק. העלאת שכר המינימום, הקפדה על חוקי עבודה, שיקום קצבאות הביטוח הלאומי,⁵⁵ הפסקת הייבוא המאורגן של פועלים זולים מחו"ל הכבולים לחברות כוח-אדם, ביטול העסקת עובדים דרך חברות העושק האלה, כלומר כינון מדינת רווחה של ממש – כזו המחויבת לספק תנאים המאפשרים מימוש זכויות חברתיות בלי להתנות זאת בהשתייכות אתנית ובהשתלבות בפרויקט ההתנחלות – ירוקן את מודיעין עילית וביתר עילית וכן חלקים ניכרים ממעלה אדומים ומאריאל.⁵⁶ איש אינו רוצה לבנות ביתו על גזל ולהפוך לחומת אדם חיה, הסופגת את זעם המנושלים. אז לא ייאלצו עוד גם לא מעט פלסטינים אזרחי ישראל לעבוד בדחפורי הגדר או לשמש קבלני משנה של הרחבת התנחלויות.⁵⁷

אין לשגות באשליות: ברגע בו יתחילו העובדות החרדיות לדרוש ולו חלק ממה שמגיע להן ונגזל מהן היום על ידי מטריקס בשיתוף פעולה עם הרבנים העסקנים, נראה את אדוני מטריקס מחווירים, ומרוב דאגה חברתית ואחריות לאומית מעבירים את הפרויקטים בלי הינד עפעף להודו או לכל מקום בעולם, שבו יימצא להם כוח אדם זול וצייתן. רק דרישה עקבית לצדק חברתי יכולה לפרק את הברית הפוליטית-חברתית בין ההון להתנחלות, בין האוליגרכים החדשים ללאומנים הישנים תאבי הטריטוריות ולפתוח את הדרך לכל מנושלי החברה הישראלית להיחלץ מזרועות מטריקס, אלי הנדל"ן ואבירי גאולת הקרקע.

הקפיטליזם הגלובלי מחולל תמורות לא רק בנוף השטחים הכבושים אלא גם בנוף החברתי של ישראל גופה – ושני התהליכים קשורים זה בזה בזיקות עמוקות. פעילותו של לב לבייב, אחד המשקיעים העיקריים במודיעין עילית, מדגימה את הדברים היטב: אחד מבעלי ההון האמידים ביותר בישראל, הוא פועל הן בישראל, הן בשטחים הכבושים, והן בשווקים הבינלאומיים, בתחומים מגוונים – החל ביהלומים דרך נדל"ן וכלה בפוליטיקה. הונו של לבייב מבוסס בין היתר על ניצול אוצרות היהלומים של אפריקה ומצוקתם של יושביה⁵⁸ – חישבו על מיליון תושבי מחוז לונדס באנגולה, החופרים בידיהם יהלומים, באזורים הנשלטים על-ידי הצבאות הפרטיים של חברות היהלומים, כפי שתיאר אותם בדו"ח מפורט פעיל זכויות האדם רפאל מרקֶז.⁵⁹ גם פעילותו כחסיד חב"ד – כת יהודית מודרנית גלובלית – משתלבת היטב בדפוסי גלובליזציה עדכניים, שבמסגרתם משתזרת פעילותן של כתות דתיות גלובליות ביוזמות עסקיות ברחבי העולם ובבניית בריתות פוליטיות על-מקומיות רבות-עוצמה – במקרה זה, ברית זו אפשרה לו להשתלט על נציגותן הפוליטיות של הקהילות היהודיות ברחבי חבר המדינות.⁶⁰ חברת אפריקה-ישראל שבשליטתו של לבייב מתפארת בהיותה חלוצת בניית "קהילות מגודרות" בישראל (gated communities – בלשון נקייה הן קרויות באתר החברה "שכונות קהילתיות"), "כדי לתת מענה לצורך באיכות חיים גבוהה מחד, ובביטחון ושקט נפשי מאידך", הרחק מהישג ידם של בני-תמותה רגילים.⁶¹ קשה לפיכך להתעלם מתפקידם החלוצי של בעלי הון כלבייב בעיצובה מחדש של החברה – החל בבניית כביש חוצה ישראל, דרך הפעלת קניונים, מימון עמותות המשתלטות על אדמות בשטחים הכבושים, הפעלת קניונים, קניית קבוצות כדורגל והפרטת בתי הכלא בישראל.⁶² הפרדה והפרטה, גידור המרחב והפרטתו, שלובים בישראל אלה באלה.

מכך עולות שאלות קשות עבור מתנגדי הכיבוש בישראל. קל מדי לדמות כי מולם ניצבים רק מתנחלים קנאים, והם עצמם – מופת של נאורות וקידמה. אך מולם ניצבת קואליציה מורכבת, של קולוניאליסטים קשים ורכים, פרועים ומנומסים; היא משתרעת מן הימין המשיחי הלאומני ועד התעשיות הבטחוניות ובעלי-הון מסבירי פנים, מהכהניסטים של תפוח ועד מתיישבי איכות החיים המופרדת, הנקייה, משני צידי הקו הירוק. כאן המאבק קשה יותר בדיוק מכיוון שמוצאם המעמדי ומיקומם החברתי של רבים מן העומדים משני צידי המיתרס אינם כה שונים.

התהליך הקולוניאלי נבנה גם ממצוקות, ממש כשם שהגדר נבנית על הפחדים – אמיתיים ומדומים, שהתעמולה היומיומית מטפחת ומנפחת. נגררים אליו בני שכונות בירושלים שמצאו מפלט בגילה. כך גם עולים חדשים מחבר העמים, שמצאו את עצמם בלב הגדה המערבית, באריאל למשל – המוקצים להתיישבות בספר בדומה לעולי שנות החמשים; וגם משפחות חרדיות מרובות ילדים, שאינן זוכות לדיור הולם ומסובסד – אלא אם כן ישתלבו בפרויקט ההתנחלות וההשתלטות על הגדה המערבית. כל אלה יכולים למצוא את עצמם מגנים על ההתנחלויות והכיבוש כדי להגן על עצמם בטווח הקצר – על הקיום החברתי הרעוע שבנו לעצמם בסיועם ובהכוונתם של רשויות המדינה, תנועות ההתנחלות וההון הפרטי. אך אין הם אויביהם של מתנגדי הכיבוש: הם עצמם קורבנותיו של התהליך הקולוניאלי, מי שהוקצו ושולבו בו, נגררו ונסחפו אליו, מכשירים בידי הגזל המאורגן – המסכנים את עתידם שלהם. שאלה פתוחה היא, האם תיבנה ברית פוליטית בין מתנגדי הכיבוש לכל קורבנותיו, פלסטינים וישראלים, יהודים וערבים.