w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 03:29 27/06/2004

200 אלף איש מחוץ לתחום

מי ייפגע מגדר ההפרדה שהולכת ומוקמת בצפון מזרח ירושלים? כל פלשתינאי תושב האזור שעובד או לומד בעיר, או שנזקק לשירותי הבריאות והרווחה שלה




"לא בונים כאן גדר הפרדה, אלא מתקני מעצר לעשרות אלפי פלשתינאים", אומרים כאיש אחד ראשי הציבור הפלשתיני משכונות צפון מזרח ירושלים. ביום רביעי שעבר הם ישבו, כדרכם מדי יום ביומו בשבועות האחרונים, במשרדו של סירחאן סלאיימה, ראש המועצה המקומית א-ראם, ודנו בגדר ההפרדה. סלאיימה, פעיל ותיק של הפתח, אומר שמאז שנודעו פרטי תוכנית הגדר אין הוא עוסק בשום עניין אחר. אם תבוצע התוכנית, חיי התושבים בכל האזור עתידים להשתנות במידה כזאת, שיהיה כמעט בלתי אפשרי לחיות בו.

על החומה והגדר הנבנות עתה במה שמכונה "עוטף ירושלים" דווח כבר רבות, אבל כל מה שנאמר אינו מספיק. מה שנעשה עכשיו בשכונות הערביות שבין ירושלים לרמאללה אינו דומה לשום דבר אחר. ראשית, מפני שזהו אזור עירוני צפוף שבו כ-250 אלף תושבים, ושנית, מפני שהימצאותן של שכונות יהודיות והתנחלויות רבות באזור הביאה את מתכנני תוואי החומות והגדרות לבצע להטוטים העולים על כל דמיון. כל סבך הבעיות שיצרה הגדר באזור שבין קלקיליה לאריאל הוא כאין וכאפס לעומת הצרות המתעוררות בצפון מזרח ירושלים.

סלאיימה וחבריו, ראשי המועצות השכנות, אומרים שגם הישראלים התומכים בגדר ההפרדה אינם יודעים ואינם מבינים מה קורה עכשיו בשכונות הללו. אם יבקרו בהן, הם יעמדו נדהמים. זה פשוט טירוף, אומר בעל מפעל לנעליים מא-ראם המנהל קשרי מסחר עם חנויות בתל אביב. "תאר לך שיבנו חומה גבוהה, שאי אפשר לעבור, בין תל אביב לרמת גן ושהיא תחצה בכמה מקומות את נתיבי איילון ותעביר את שכונת התקוה לרמת גן", הוא מנסה לסבר את האוזן.

הרקע ההיסטורי של האזור שבו נבנית החומה מוכר. אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר מזרח ירושלים סופחה לישראל וגבולותיה הורחבו, החליטה הממשלה לכלול בתחומי ירושלים את שדה התעופה הקטן של עטרות. מאחורי צעד זה עמדה ההנחה, שהיתה בעיקר נחלתו של ראש העיר אז, טדי קולק, שבירת ישראל זקוקה לשדה תעופה. כדי לאפשר את מימוש התוכנית נשלחה צפונה מעין אצבע ארוכה, הכוללת בתחום השיפוט של ירושלים גם את שדה התעופה.

ב-37 השנים שחלפו מאז גדלה האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים מכ-65 אלף נפש לכ-230 אלף, כמעט פי ארבעה. השכונות הערביות לא יכלו לקלוט את כל האוכלוסייה החדשה, במיוחד מכיוון שלא ניתנו בהן רשיונות בנייה. כך בנו המונים מערביי ירושלים את בתיהם בשכונות חדשות שהתפתחו מחוץ לגבולות העיר, כלומר בשטח הגדה המערבית אבל צמוד לירושלים. באותה עת נבנו בשטחים הריקים שבתוך גבולות צפון ירושלים שכונות יהודיות גדולות - פסגת זאב ונווה יעקב - ומעבר להן שורה של התנחלויות המגיעות עד מזרח נפת רמאללה.

25 שנים בקירוב לא היו באזור סגרים או מחסומים ותושבי השכונות לא נזקקו לרישיונות מעבר. יהודים וערבים, ישראלים ופלשתינאים, הסתובבו בחופשיות מלאה בכל השטח. שכונות צפון מזרח ירושלים נהפכו למרחב עירוני צפוף שבו בתי עסק, בנקים, מוסדות חינוך, מפעלים, מסעדות ומקומות בידור.

תוואי גדר ההפרדה בשכונות אלה אינו חופף במדויק את הגבול העירוני. במקרים רבים תוואי הגדר סוטה מקו הגבול מסיבות מגוונות, שרובן קשורות לתנאי השטח, מערכת הכבישים וצפיפות המבנים. אלה השכונות הערביות שמחוץ לחומה ולגדרות, שהן למעשה השכונות הצפוניות של ירושלים:

* שכונת א-ראם, הגדולה שבהן, כוללת גם את שכונת הדואר (דחית אל-בריד). מספר התושבים כ-60 אלף. לרובם (70%-60%) יש תעודות זהות ירושלמיות.

* ענאתה ושכונת השלום (דחית אל-סלאם). כ-30 אלף תושבים, שבידי כמחצית מהם תעודות זהות ירושלמיות.

* מחנה הפליטים שועפאט (נקרא לפעמים מחנה ענאתה). כ-30 אלף נפש, רובם ככולם בעלי תעודות ירושלמיות (המחנה נמצא בשטח ירושלים, אך מחוץ לגדר).

* הכפרים שממזרח, חיזמה וג'בע. כ-8,000 נפש, שבידי רובם המכריע תעודות של הגדה המערבית.

* השכונות שמצפון, כפר עקב וסמירמיס. כ-20 אלף תושבים, בערך למחציתם יש תעודות ירושלמיות (רבים מבתי השכונות הללו נמצאים בשטח ירושלים, אבל מחוץ לגדר).

* מחנה הפליטים קלנדיה. כ-30 אלף תושבים, לרובם ככולם תעודות של הגדה.

* שכונת ביר נבאללה והכפרים הסמוכים לה. כ-35 אלף תושבים, לרובם המכריע תעודות של הגדה.

בכל האזור הזה, שמחוץ לגדר ולחומת ההפרדה, מתגוררים איפוא יותר מ-200 אלף תושבים. על פי האומדנים, כשליש מהם מחזיקים תעודות ירושלמיות. כלומר, מותר להם להיכנס לשטח ירושלים. גם אלה שאין להם תעודות ירושלמיות קשורים לעיר בחיי היום יום. לרבים מהם יש רישיונות מהממשל הצבאי, הם עובדים או לומדים בירושלים ונזקקים לשירותי הבריאות והרווחה של העיר.

נתונים אלה הובאו בחשבון בתוכנית הגדר ולשם כך ייבנו במחסום קלנדיה מתקנים גדולים, שהפלשתינאים בעלי התעודות הירושלמיות ובעלי הרישיונות מהממשל יוכלו להיכנס דרכם לירושלים. זה יהיה "מעבר ארז" של ירושלים, אומרים מתכנני הגדר. ממערב לו, ליד הכביש לביתוניה, ייבנה מעבר למשאיות וסחורות נוסח מעבר קרני.

איך יתפקד המעבר? סלאיימה נותן דוגמה ממערכת החינוך. בא-ראם יש כ-20 אלף תלמידים, ילדים ובני נוער, אבל בבתי הספר המקומיים לומדים רק כ-5,000 מהם. השאר, יותר מ-15 אלף תלמידים, נוסעים בכל בוקר ללמוד בבתי הספר שבירושלים. אחרי שתושלם הגדר, הם יצטרכו לנסוע צפונה לאורך חומת הבטון הנבנית כבר עכשיו במרכז הכביש הראשי. כאשר יגיעו לקלנדיה, הם יוכלו לחזור דרומה ולהיכנס דרך המעבר לתחום ירושלים. ל-15 אלף התלמידים יתוספו מדי יום ביומו עוד אלפים רבים (איש אינו יודע את המספר המדויק) שיבקשו להיכנס לירושלים. האם המעבר יעמוד בעומס?

פועלים מעזה באים לפעמים למחסום ארז באחת אחר חצות, כדי שיזכו לעבור לשטח ישראל בשעות הבוקר. מספר העוברים שם נמוך בהרבה ממספרם של הפלשתינאים שעומדים לעבור כל בוקר בקלנדיה. אפילו יונהגו הסדרי המעבר הנוחים ביותר (וקשה להניח שכך אכן יקרה אם האלימות תימשך), מדובר בתוכנית בלתי אפשרית.

לאורך הכביש לירושלים יש עוד כמה בתי ספר גדולים: בית הספר הפרטי אל-אימאן, בית הספר המקצועי של הכנסייה הלותרנית, קולג' אל-אומה של הוואקף, בית הספר המקצועי דאר אל-יתים ובית הספר לבנות של מנזר האחיות רוזארי. שלושה מבתי הספר הללו נכללים בשטח שמקיפה הגדר, שניים ייוותרו מחוץ לה. איך יעברו התלמידים, שחלקם גרים בתחומי ירושלים וחלקם מחוץ לעיר? כולם יגיעו למעבר קלנדיה בין שבע לשמונה בבוקר. כבר עתה, כשהקמת הגדרות והחומות עדיין לא הושלמה, מעבר קלנדיה הוא מקום צפוף ומטונף, הגורם סבל רב לבאים בשעריו. לאיש באזור אין ספק כי כשאליהם יצטרפו עוד עשרות אלפים בכל בוקר, זה יהיה גיהנום.

לתושבי השכונות הללו גם סופק מידע על המשך בנייתן של הגדרות הפנימיות, שיאפשרו מעבר להתנחלויות. גדרות אלה, השלב השני של גדר ההפרדה, ייצרו חמישה איים גדולים שבהם תתרכז האוכלוסייה הפלשתינית במעין גטאות.

מי שמבינים איזה עתיד צפוי לכל השכונות הללו, שהיו אזור פיתוח פלשתיני ראשון במעלה, הם אנשי העסקים. בשבועות האחרונים היתה צניחה של עשרות אחוזים במחירי החנויות בכביש הראשי לרמאללה. "כל האזור מידרדר במהירות", אומר חאג' מוסא תיים, ראש וראשון לנכבדים המסורתיים של השכונות הללו, רובם יוצאי המשפחות הגדולות של חברון שעברו לירושלים בדורות האחרונים. "זוהי נכבה חדשה", הוא מצטט כרזה גדולה התלויה על קיר המועצה בא-ראם, המסבירה לקוראיה את גודל האסון העומד לפקוד אותם.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
סגור חלון